גינקולוגיה בסרטן שד - מעקב, היסטרוסקופיה, לפרוסקופיה
+
סרטן השד ובעיקר הטיפול בו דורש מעקב גינקולוגי צמוד ולעתים התערבויות ניתוחיות. הטיפול הכימותראפי כרוך בהפסקת הפרשת הורמוני המין שלהם השפעות על הופעת גלי חום, יובש בנרתיק ושינויים במיניות, דלדול במאגרי הסידן בעצמות (אוסטאופורוזיס), תופעות קרדיווסקולריות ושינויים נוספים בבדיקות הדם. טיפול הורמונלי במעכבי ארומטאז ( פמרה, ארומזין וכו' ) הניתן למשך שנים מחמיר תופעות אלה. יש צורך במעקב מתמשך וטיפול על פי צורך.
טיפול הורמונלי ב-טמוקסיפן הניתן למשך שנים כנגד גידולים עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון, יעיל בנשים לפני גיל המעבר ובנשים מבוגרות. טיפול זה כרוך לעיתים קרובות בעיבוי רירית הרחם, בהופעת ציסטות שחלתיות גדולות ולעיתים בעליה קיצונית בערכי אסטרוגן. טיפול ממושך בטמוקסיפן עלול לגרום להופעת גידולים ברירית רחם. כל אלה מחייבים מעקב גינקולוגי, ביצוע בדיקות אולטראסאונד תקופתיות ובמידת הצורך התערבות אבחנתית על ידי היסטרוסקופיה ודגימת רירית רחם ופעילות ניתוחית במידת הצורך.
בנשים צעירות לעתים תכופות יש צורך בדיכוי פעילות השחלות על ידי טיפול תרופתי ולעתים ניתן לשקול כריתת שחלות בניתוח לפארוסקופיה.
מרבית מקרי סרטן השד (כ- 85%) אינם קשורים לגורמים גנטיים תורשתיים. אולם, נשים צעירות מתחת לגיל 40, המפתחות סרטן שד, אחוז גבוה יותר של גידולי השד קשורים בתורשה ושינוי גנטי. זוהו מספר גנים אשר שינויים בהם קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד במיוחד BRCA2, BRCA1 הקשורים אף להופעת סרטן שחלה בשכיחות גבוהה בגיל צעיר. לנשים אלה מומלץ, בנוסף לטיפולים מניעתיים בשד, לעבור כריתת שחלות וחצוצרות בניתוח לפרוסקופיה.
טיפולים תומכים בהשפעות חוסר הורמונים וגיל המעבר
+
כתוצאה מטיפולים כימותרפיים או בזמן מתן טיפולים הורמונאליים כמו טמוקסיפן, לטרזול, פמרה ולוקרין מחזור הווסת נפסק. הפסקת ווסת בטרם עת, עלולה להוסיף למצוקה הנפשית והגופנית הקיימת בעקבות האבחנה והטיפול. מעבר להשלכות הנפשיות, בעקבות הפסקת הווסת עלולות נשים לחוות תופעות פיזיות מיידיות כמו גלי חום, קושי בקיום יחסי מין בשל יובש בנרתיק. קיימות השפעות לטווח ארוך כמו סיכון לירידה מהירה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס), על כלי דם, על העור וכן שינויים בבדיקות דם.
טיפול הורמונאלי תחליפי מהווה מענה טוב לרוב הבעיות האלה, אולם טיפול הורמונלי תחליפי לא ניתן בדרך כלל לחולות סרטן שד. קיימים טיפולים אחרים, לא הורמונליים, היכולים להקל על חלק מהתסמינים ועל כן יש לטפל בתסמינים המפריעים לאיכות החיים בדרכים אחרות ללא מתן הורמונים. ניתן לבצע שינויים באורח החיים – לדוגמא שינוי בהרגלי אכילה ומזון ופעילות גופנית, היעזרות ברפואה המשלימה – טיפול בצמחי מרפא או שיטות אחרות של הרפואה המשלימה. טיפול תרופתי כדוגמת אפקסור, למניעת גלי חום.
פעילות גופנית סדירה חשובה לבריאות מערכת הדם והלב ולמניעת דילול העצם (אוסטיאופורוזיס). מחקרים רבים מצביעים על קשר אפשרי בין פעילות גופנית קבועה למניעת סרטן השד. מחקר הראה כי נשים שעסקו בפעילות גופנית במהלך שנות הפריון שלהן נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לחלות בסרטן השד. פעילות גופנית מסייעת להקלת התסמינים של אל וסת ולשמירה על צפיפות עצם.
כתוצאה מחוסר אסטרוגן נגרמת אטרופיה נרתיקית המתבטאת בדלדול רקמת קירות הנרתיק, ירידה בהפרשות הנרתיק השומרות על לחות מקומית ומונעות זיהומים. התלונות הנפוצות הן יובש נרתיקי, חוסר נוחות, כאבים בזמן קיום יחסים והשפעות על מתן שתן. תופעות הגורמת לנשים להימנע מיחסי מין. ניתן לטפל ביובש באמצעות תוספת תכשירי סיכה או תוספת אסטרוגן וגינלי. אולם, יש להימנע ככל הניתן מטיפול בתכשירי אסטרוגן בנשים שחלו בסרטן שד. מכשיר לייזר נרתיקי עדין הינו בעל גישה טיפולית חלוצית. טיפול זה מחדש את רירית הנרתיק לתקופה ממושכת ומעניק פתרון לתופעות הנגרמות בשל אטרופיה נרתיקית. יעילות הטיפול במכשיר הלייזר הנרתיקי הוכחה במאמרים רבים והטיפול בוצע באלפי נשים ברחבי העולם. הטיפול מאושר לשימוש בחולות סרטן שד הסובלות מיובש וגינלי. משך סדרת הטפולים קצר יעיל ופשוט והטבה מורגשת תוך זמן קצר. הטיפול בטוח עם מינימום תופעות לוואי. אין צורך בהרדמה או טיפול מיוחד לאחר גמר הפעולה ואין זמן החלמה.
טיפול לייזר וגינלי ביובש נרתיקי ללא מתן הורמונים
+
רמות נמוכות של אסטרוגן נצפות בנשים בגיל המעבר עם סיום תפקוד השחלות בשל גיל, או בנשים צעירות בשל סיבות רפואיות כמו, כריתת שחלות מוקדמת, טיפולים כימותראפיים או טיפולי קרינה שגרמו להפסקת התפקוד השחלתי או טיפולים תרופתיים החוסמים הפרשת אסטרוגן.
כתוצאה מחוסר אסטרוגן נגרמת אטרופיה נרתיקית המתבטאת בדלדול רקמת קירות הנרתיק, ירידה בהפרשות הנרתיק השומרות על לחות מקומית ומונעות זיהומים. התלונות הנפוצות הן יובש נרתיקי, חוסר נוחות, כאבים בזמן קיום יחסים והשפעות על מתן שתן.
ניתן לטפל התסמינים אלה באמצעות תוספת אסטרוגן חיצוני על ידי כדורים, מדבקות או אסטרוגן וגינלי.
נשים רבות אינן מוכנות להיחשף לטיפול באסטרוגן. יש להימנע מטיפול בתכשירי אסטרוגן בנשים שחלו בסרטן שד ובנשים הסובלות ממחלות נוספות.
מכשיר לייזר נרתיקי עדין הינו בעל גישה טיפולית חלוצית. טיפול זה מחדש את רירית הנרתיק לתקופה ממושכת ומעניק פתרון לתופעות הנגרמות בשל אטרופיה נרתיקית. יעילות הטיפול במכשיר הלייזר הנרתיקי הוכחה במאמרים רבים והטיפול בוצע באלפי נשים ברחבי העולם החל משנת 2012. הטיפול מאושר לשימוש בחולות סרטן שד הסובלות מיובש וגינלי. משך סדרת הטפולים קצר יעיל ופשוט והטבה מורגשת תוך זמן קצר. הטיפול בטוח עם מינימום תופעות לוואי. אין צורך בהרדמה או טיפול מיוחד לאחר גמר הפעולה ואין צורך בזמן החלמה.
הריון ומחלת סרטן השד
+
השפעה של הריונות קודמים על התחלואה בסרטן השד
מטופלות רבות שואלות על כך בשל הקשר הידוע בין השפעה הורמונלית, בעיקר של האסטרוגן על מחלת סרטן השד. חשוב להדגיש, כי הריון בקרב נשים צעירות מגן מפני סרטן שד. גם הריון בגיל מבוגר יותר מגן מפני סרטן שד ואף שכיחות המחלה יורדת בקרב נשים לאחר הפסקת המחזור.
הריון לאחר טיפול בסרטן שד
ברוב המקרים כפי שמתבטא בפניות הנשים ועל סמך במחקרים רפואיים קיים רצון ברור של נשים צעירות להרות לאחר סרטן שד. מומלץ להיוועץ עם האונקולוג/ית והגינקולוג/ית לגבי עיתוי ההריון הבא לאחר ההתמודדות עם מחלת הסרטן. לקראת הריון יש להתייחס למספר נושאים:
-
האם הריון אפשרי? התשובה תלויה בגיל האישה בזמן שחלתה, בהשפעת הטיפולים על הפוריות, השנים הנדרשות למתן טיפולים משלימים וגיל האישה בעת סיום טיפולים אלו. והאם האשה עברה טיפולי שימור פוריות.
-
האם הריון בטוח? האם לא צפויה סכנה גבוהה יותר להישנות המחלה בעקבות הריון? ממספר רב של מחקרים רפואיים שהשוו בין נשים שחלו בסרטן השד והרו, לבין נשים שחלו בסרטן שד ולא הרו, נמצא כי לא קיים סיכון מוגבר להישנות המחלה. יש לבצע הערכה רפואית לפני הריון כמו תפקוד לבבי וכו' לאחר חשיפה לכימוטרפיה בעבר.
-
מה הסיכוי להצלחת ההריון וללידת עובר בריא? נמצא כי אין שכיחות גבוהה יותר של הפלות או מומים מולדים בנשים שטופלו בעבר (למעלה משנה) בתרופות כימותרפיות.
אבחנה של סרטן שד במהלך הריון וקביעת טיפולים
ניתן לתת טיפול כימי בזמן השליש השני והשלישי של ההריון, ניתן לנתח סרטן שד בכל שלב בהריון, אך אסור לקבל טיפול קרינתי בזמן הריון. כאשר המחלה מאובחנת בתחילת הריון יש לשקול סיום הריון על ידי ביצוע הפלה. ישנן בדיקות הדמיה, כגון מיפוי עצמות, אותן לא ניתן לבצע בזמן הריון ויש לדחותן למועד מאוחר יותר. בזמן ההריון יש להתייחס להשפעות אפשריות של הטיפול על האם ועל העובר.
שימור פוריות וטיפולי פוריות בחולות סרטן שד
+
לאחר טיפולים בסרטן שד קיימת שכיחות מוגברת של אי פריון הנובעת מהידלדלות מאגר הזקיקים. פגיעה מלאה מלווה בהפסקת מחזור ואילו פגיעה חלקית תתבטא בפגיעה בפוריות על אף המשך מחזור הווסת. בנוסף, בשל הצורך להימנע מהריון למספר שנים לאחר אבחון המחלה השנים שחולפות עלולות להקשות על הריון בשל גיל מתקדם. על כן, חשוב לקבל ייעוץ לגבי האפשרויות השונות לשימור פריון כבר בזמן האבחון. חשוב להתאים את השיטות לשימור פוריות על פי יעילות השיטה, רצון האשה ופרק הזמן העומד לביצוע תהליך שימור פוריות.
השיטות העומדות בפנינו לשימור פוריות כוללות:
-
הפריית ביציות ושימור עוברים - שימור עוברים בחנקן נוזלי למשך תקופה ארוכה הוכחה כיעילה ונמצאת בשימוש רוטיני בטיפולי פוריות. יש להשתמש בזרע בן זוג או בזרע תורם למטרות ההפריה. ניתן לשמור עוברים בהקפאה למשך שנים רבות. על מנת להשיג מספר רב של עוברים לשימור יש צורך במתן טיפולים הורמונליים על מנת לגרות את השחלות. הטיפול גורם לעלייה ברמת האסטרוגן בדם, בנשים החולות בסרטן השד קיימים פרוטוקולים ייחודיים לגירוי השחלות על מנת להגן מפני עלייה ברמות אסטרוגן בזמן הגירוי השחלתי. פרוטוקולים אלה מכילים תוספת טמוקסיפן או לטרזול. תגובת הנשים לגירוי השחלתי ולתוצאות הטיפול אינה שונה מנשים שאינן חולות.
-
הקפאת ביציות בשלות - הקפאת ביציות היא טכניקה פורצת דרך, שהגיעה בשנים האחרונות לדרגת הצלחה טובה המאפשרת שימורם של ביציות. ניתן להקפיא ביציות למטרות שימור על ידי הקפאה בשיטת הזיגוג ((vitrification ביעילות רבה (כ-80% הישרדות ביציות לאחר הקפאה). עד כה דווח על מאות לידות לאחר הקפאה והפשרה של ביציות. הדיווחים בספרות מעידים על ילדים בריאים ללא הבדל מאוכלוסייה אחרת שלא עברה את התהליך. פרוטוקול ההכנה לגירוי שחלתי זהה לפרוטוקול הקפאת עוברים.
-
שאיבת ביציות ללא גירוי הורמונלי (IVM in-vitro Maturation) - הטיפול מתקצר במספר ימים ואין סיכון הנגזר מרמות גבוהות של אסטרוגנים. בשיטה זו נשאבות בעקר ביציות בלתי בשלות ויש לגרום להבשלתן מחוץ לגוף. את הביציות שהבשילו ניתן להקפיא או להפרות ולהקפיא כעוברים. אולם סיכויי ההצלחה נמוכים באופן משמעותי.
-
הקפאה והשתלת רקמת שחלה – הקפאת מקטע שחלה המכיל אלפי ביציות ראשוניות במצב תרדמה. הוצאת רקמת שחלה להקפאה הנה פעולה כירורגית לפרוסקופית קצרה שאינה דורשת הכנה וניתן להתחיל את הטיפול הכימותראפי בסמוך לניתוח. ניתן אף לבצע לאחר התחלת טיפולי כימותראפיה. שעור ההצלחה בטיפולים אלו מגיע עד 50% הריונות אך יש לבצע ניתוח נוסף של החזרת השתל שהוקפא.
-
דיכוי שחלתי בזמן טיפולים כימותרפיים – ישנן עבודות בספרות המעידות כי דיכוי פעילות השחלה בזמן טיפולים כימותרפיים עשוי להגן על השחלות מפני הפגיעה השחלתית הנגרמת מטיפולים כימותרפיים. הטיפול ניתן בזריקות (זולדקס, דקפפטיל) מידי חודש. טיפול זה מונע דימום מוגבר או דימום לא סדיר בזמן הכימותרפיה וטיפול זה אף משמש למניעת הריון. קיימת חוסר הסכמה לגבי יעילות הטיפול.
-
תרומת ביציות - נשים שפוריותן נפגעה בעקבות הטיפולים הכימיים ולא ביצעו פעולות לשימור פריון, או ששימור הפריון לא הצליח יכולות לפנות למסלול תרומת ביציות. ביציות אלו אינן מכילות את החומר הגנטי של מקבלת התרומה, אולם הביצית המופרית מוחזרת לרחם מקבלת התרומה העוברת את כל שלבי ההריון ויולדת את הילד.
פוריות בנשאיות מוטציה לסרטן שד – שחלה BRCA
+
BRCA1 ו- BRCA2 שייכים למשפחת גנים העוסקת בתיקון שברי דנ"א ומוטציה בהם מהווה גורם סיכון להתפתחות סרטן שד, שחלה וחצוצרה, כמו גם מחלות סרטן אחרות. כ- 12% ממקרי סרטן השד באוכלוסייה יהודית מיוחסות למוטציות בגנים אלה. בנשים נשאיות למוטציה בגן BRCA יש לקחת בחשבון את הצורך לבצע כריתת שחלות מניעתית לאחר סיום הילודה ועל כן פרק הזמן בו מתאפשר הריון מוגבל בזמן. טיפולי פוריות והפרייה חוץ גופית באוכלוסיית נשאיות – לא נמצא סיכון מוגבר למחלת סרטן שד בעקבות הטיפולים.
אבחון טרום השרשתי PGD
עקב הרצון להימנע מהולדת ילדים הנושאים את המוטציה נשים נשאיות חולות או בריאות יכולות היום לתכנן הריון בו ייוולד להן ילד שאינו נושא את הגן הפגום. על ידי כך ניתן לנתק את השרשרת של מחלת הסרטן במשפחה ולא להעבירה לדור הבא. דבר זה מתאפשר באמצעות טכנולוגיה הנקראת אבחון טרום השרשתי PGD. אבחון זה דורש ביצוע מחזור הפריה חוץ גופית. לאחר ההפריה מבוצע במעבדה אבחון גנטי לכל אחד מהעוברים עוד בזמן היותם באינקובטור. לרחם מוחזרים רק העוברים המאובחנים ככאלה שאינם נושאים את הגן הפגום. שעור ההצלחה בטיפולים אלה נמוך מעט משיעורי ההצלחה בטיפולי הפרייה ללא האבחון. כיום טיפולים אלה אינם מאושרים באופן גורף על ידי קופות החולים.
מניעת היריון בחולות סרטן שד
+
קיימת חשיבות מרובה לכך שאישה שאובחנה כחולה בסרטן שד תימנע מהריון עד שנתיים מסיום הטיפולים. מאחר וקיים איסור על נטילת גלולות בקרב נשים צעירות אשר חלו בסרטן השד, יש להיוועץ לגבי אמצעי מניעה עם אבחון המחלה ובזמן הטיפול הראשוני. טיפול כימותראפי בתחילת ההריון עלול לגרום נזק לעובר על כן חשוב להימנע מכניסה להריון.
כאשר אמצעי המניעה בו משתמשת החולה הוא התקן תוך רחמי יש להתייעץ עוד לפני תחילת הטיפול. פעמים רבות ניתן להשאיר בזמן הטיפולים את ההתקן במקומו, כך שתובטח הגנה על המטופלת מפני הריון עתידי. במידה וההתקן התוך רחמי מכיל הורמונים (לדוגמה ההתקן מירנה)- יש להוציא את ההתקן טרם הטיפול.
בזמן טיפולים הורמונליים משלימים הנמשכים מספר שנים, יש להיוועץ לגבי אמצעי מניעה מתאימים. בחלק מהנשים השחלות תפגענה בגלל הטיפולים הכימיים (ניתן לברר באמצעות בדיקות), ובמקרים אלו לא יהיה צורך באמצעי מניעה. חשוב לזכור כי טמוקסיפן אינו משמש כאמצעי מניעה וניתן להרות תחת טיפול זה. הריון תחת טיפול בהרצפטין עלול להיות מסוכן לעובר. יש להשתמש באמצעי מניעה יעילים. חשוב להתכונן ולתזמן הריון באשה שחלתה בסרטן שד. טיפול הורמונלי בזריקות חודשיות (או תלת חודשיות GnRH-a) (זולדקס, לוקרין, דקפפטיל) הניתנות במסגרת הטיפול המשלים מונעות הריון באופן יעיל ביותר ואין צורך באמצעי מניעה נוספים בתקופה זו.